שמש סניור נ' קומו הנדסה בע"מ

פסק דין

1.זוהי תביעה לפיצוי כספי בסכום של 30,000 ₪ בגין נזק שנגרם לתובעת לפי הנטען עת נפלה לתוך בור ביוב.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, היא הלכה ביום 4.4.11 בשטח ביה"ח רמב"ם (להלן: "ביה"ח"), אל מקום עבודתה בביה"ח. התובעת דרכה על מכסה ביוב שלא היה תקין ולכן נפלה לתוך בור הביוב עם רגל ימין עד לגובה בית החזה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהנפילה נפגעה התובעת ברגל ימין ובבית החזה, מכנסיה נקרעו ונעליה התלכלכו במי שופכין. כמו כן, היא נאלצה לשכב מספר ימים עם רגל מורמת ועם חבישה ובשל כך ביטלה תוכניות ארוח וחופשה בחג הפסח, שתכננה מבעוד מועד.

לטענת התובעת, היא פנתה לממונה הבטיחות בביה"ח, מר אלי בוזגלו, מיד לאחר התאונה, אשר הפנה אותה לחברה שביצעה עבודות בשטח ביה"ח, לרבות טיפול במכסה נשוא התביעה - חברת קומו הנדסה בע"מ (להלן: "הנתבעת").

התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה, עת הציבה מכסה ביוב שלא היה מחוזק דיו או שלא היה מחובר היטב לפתח הבור, ולכן זז המכסה ממקומו וגרם לנפילתה. לטענתה, הנתבעת התנערה מאחריותה לארוע התאונה, הגם שביום 10.4.11 תוקן מכסה הבור על ידה – עובדה המלמדת על אחריותה לתאונה.

לטענת הנתבעת, היא סיימה את ביצוע העבודות בביה"ח כארבעה חודשים לפני התאונה הנטענת, ואף קיבלה מביה"ח אישור השלמת עבודה עוד ביום 28.11.10. הנתבעת טענה כי בחודשים שחלפו ממועד סיום העבודות עברו על המכסה נשוא התביעה אנשים רבים מאד, מבלי שארע להם דבר. הנתבעת טענה כי מרגע סיום העבודות עברה האחריות לשטח נשוא התביעה לידי ביה"ח, שהוא בעל המקרקעין. הנתבעת הוסיפה וטענה כי העבודות בוצעו לפי תוכניות ומפרטים שהכין ביה"ח וכי לאחר התאונה הנטענת ביקש ביה"ח להחליף את המכסים, על חשבונו, הגם שהיו במסגרת תקופת האחריות, שכן המכסים, שהוא בחר בעצמו (וליתר דיוק באמצעות המתכנן מטעמו), לא התאימו לסוג הרכבים שעברו בשטח נשוא התביעה ולעומסים שהופעלו על המכסה.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי עומק הבור אינו עולה על 60 ס"מ ועל כן אין אפשרות להכנס לתוכו עד לגובה בית החזה. כמו כן, טענה כי הבור יבש וכי אין בו מי שופכין. הנתבעת טענה כי לא נגרם לתובעת כל נזק וכי הנזק הנטען הינו מופרז ולא הגיוני, וכי בכל מקרה יש לדחות את התביעה בהעדר אחריות מצידה לתאונה.

דיון והכרעה

אני מקבל את גרסת התובעת כי היא נפלה ביום 4.4.11 בתחומי ביה"ח בדרך לעבודתה בביה"ח, בשל מכסה שזז ממקומו. אימות לגרסה זו קיים הן בדו"ח חדר המיון מאותו יום והן בתחקיר תאונת עבודה מיום 4.4.11, שבוצע ע"י ממונה הבטיחות בביה"ח. עם זאת, סבורני כי הנתבעת איננה בעלת הדין הנכונה במקרה דנן ודין התביעה כנגדה להידחות.

מהתחקיר מיום 4.4.11, שבוצע כאמור ע"י ממונה הבטיחות של ביה"ח, עולה כי הנתבעת ביצעה בשטח ביה"ח עבודות תשתית להנחת צנרת כיבוי אש ותעלות למגופים. ביה"ח שימש כמזמין העבודה ואילו הנתבעת שימשה כקבלן המבצע. עוד עולה מהתחקיר, כי התובעת לא נפלה לתוך בור ביוב אלא לתוך תעלת מגוף כיבוי אש.

הנתבעת הציגה מסמכים לפיהם סיימה את ביצוע העבודות ביום 28.12.10 לשביעות רצונו של ביה"ח ואף נמסרה תעודת גמר (נספח 1 לכתב ההגנה). לא נסתרה טענת הנתבעת כי לא התקבלה כל תלונה מטעם ביה"ח מעת סיום העבודה ועד ליום התאונה בנוגע למכסה נשוא התביעה.

יש לקבל את טענת הנתבעת כי ביה"ח פנה אליה במהלך חודש אפריל 2011 וביקש ממנה להחליף שני מכסים, את המכסה נשוא התביעה ומכסה נוסף, למכסים שעמידים בעומס כבד יותר, וכי על אף שהחלפת המכסים הנדונים היתה מכוסה בתקופת האחריות מטעם הנתבעת, בוצעה החלפת המכסים שלא על חשבון הנתבעת (נספח 2 לכתב ההגנה – חשבון החלפת תקרה ומכסה לשוחת מגוף לתקרה). עובדה זו תומכת בטענות הנתבעת לפיה לא נפל כל פגם באופן ביצוע העבודה, לרבות אופן הנחת המכסים, על ידה.

מנספח 3 לכתב ההגנה - פרוטוקול דיון מטעם ביה"ח מיום 5.7.11, שנערך בנושא החלפת מכסי שוחות - עולה כי הבירור שנערך הוביל למסקנה לפיה המכסים מהסוג שהותקן לא התאימו לכלי רכב כבדים ולכן אינו מתאים לשטח, בו נוסעות בין השאר מלגזות, וכן התגלעה מחלוקת בנוגע לשאלה אם נפל פגם בתכנון הפרוייקט ובהתאמת המכסה המתאים לתנאי השטח או שמא נפל פגם בייצור המכסים עצמם ע"י יצרן המכסים. ראו ס' 3 לפרוטוקול:

"3. המכסים המותקנים מסוג B-126 בינוני מוגדרים כמתאימים למגרשי ומשטחי חניה. לדברי המהנדס יהודה הורצקי מכסים מסוג זה אמורים להתאים לכלי הרכב השונים כולל מלגזה וכנראה שקיים פגם בייצור המכסים.

לדברי נציג חברת וולפמן רפי רימשום, מכסים מסוג זה אינם מיועדים לכלי רכב כבדים ולכן אינו מתאים לשטח בו הותקן."

כלומר, איש מהנוכחים בדיון לא טען כי העבודה שביצעה הנתבעת בהנחת המכסים היתה לקויה, אלא המחלוקת היתה אם מדובר בפגם בייצור או בפגם בתכנון.

מן המסמכים שצורפו עולה כי מחלוקת זו באה אל פתרונה המוסכם בהתקנת שני מכסים חדשים, כאשר יצרן המכסים נושא בעלות המכסים החדשים וביה"ח נושא בעלות ביצוע העבודה הנוספת ע"י הנתבעת. גם עובדה זו, בשים לב לכך שהדבר נעשה חודשים ספורים לאחר השלמת העבודה ובתוך תקופת האחריות, מלמדת כי אף אחד מהצדדים לא סבר כי נפל פגם כלשהו בביצוע העבודה לכתחילה ע"י הנתבעת.

9.לפיכך, נראה כי הנתבעת פעלה כקבלן מבצע סביר לפי הוראות מזמין העבודה, ביה"ח רמב"ם, לפי המפרטים והתכנון שהוא הציע, כאשר הניחה את מכסי השוחות. לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי הנתבעת לא התרשלה בביצוע עבודתה ומשכך אין להטיל עליה אחריות להשתחררות או לתזוזת מכסה השוחה נשוא התביעה. ביה"ח (או מי מטעמו, לרבות גורמי תכנון ופיקוח) וכן יצרן המכסים, אשר יכולה היתה, אולי, להיות להם אחריות כלשהי לארוע התאונה, לא נתבעו בהליך זה ומשכך דין התביעה להידחות.

10.לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, אשר יקוזז עם סכום ההוצאות שנפסקו לטובתה בפסק הדין מיום 2.2.12.